לוח אירועים

דגניה ברשת >>  שירים על...
שירים על...   *   סרטונים   *   עיתונות עולמית   *   סיפורי דגניה (f)   *   דגניה בפייסבוק (f)
 דגניה שלי 
מילים: איתן פרץלחן: מוני אמריליו

עַל דְּגַנְיָה הָעֶרֶב יוֹרֵד חַכְלִילִי 
מִתְעַרְבֵּל עִם רוּחוֹת עַל הַמַּיִם 
וְכִנֶרֶת כְּחֻלָּה בַּשַּלְוָה הַלֵּילִית 
מְעִירָה כּוֹכָבִים בַּשָּמַיִם 
וּבֵיְנוֹת לָעֵצִים עוֹד תִּבְעַר לֶהָבָה 
הַנּוֹשֵׂאת מֵאוּם ג'וּני גְּוָנֶיהָ 
וְהֶמְיַת חֲלוּצִים עֲטוּרֵי גַּאֲוָה 
מַרְעִיפָה אַהֲבָה עַל בָּנֶיהָ 

זוֹהִי דְּגַנְיָה שֶלִי 
אֵם דוֹרוֹת שֶחָלְפוּ 
זוֹהִי דְּגַנְיָה שוֹרְשִית כְּמוֹ יָמֶיהָ, 
זוֹהִי דְּגַנְיָה שֶלִי שֶפָּנֶיהָ יָפוּ 
כְּיָפְיָן שֶל מֵאָה שְנוֹתֶיהָ 

עוֹד זוֹרְמִים בַּשְּבִילִים סִיפּוּרֵי רִאשוֹנִים 
עַל גּוֹרֶן סְמוּק לְחָיַיִם 
וְּתמוּנוֹת שֶקָפְאוּ בְּמַבַּע-הַפָּנִים 
וּכְאֵב שְנֶחְרַט בַּשְׂפָתַיִם 
וְגַּבָּם הַשָּפוּף שֶל נוֹשְׂאֵי הַתִּקְוָה 
מִכָּל עֵץ וְגִבְעָה שוּב יוֹפִיעַ 
וְהַזֶרַע הַקָּט שֶצָמַח וְגָּבַהּ 
כָּל שָרָב וְכָל סָעָר יַרְגִיע. 

זוֹהִי דְּגַנְיָה שֶלִי 

וְהַיּוֹם כְּשֶבָּאוֹפֶק דּוֹאוֹת חֲסִידוֹת 
וְכִנֶרֶת זוֹעֶקֶת חוֹפֶיהָ 
וְהַכּל כּה מוּבָן כְּסִיפּוּר אַגָּדוֹת 
כְּמוֹ הָאָרֶץ בְּאֶלֶף נוֹפֶיהָ 
שוּב נַבִּיט מִשְתָאִים בֵּין שִׂמְחָה לְדִּמְעָה 
בְּאוֹר הֶחָזוֹן הַשּוֹפֵעַ, 
וְעַשְׂרוֹת קִבּוּצִים בְּכָל גָּיְא וְגִבְעָה 
עוֹד זוֹרְמִים עִם הַנֵּס הַּבּוֹקֵעַ 

זוֹהִי דְּגַנְיָה שֶלִי 
אֵם דוֹרוֹת שֶחָלְפוּ 
זוֹהִי דְּגַנְיָה שוֹרְשִית כְּמוֹ יָמֶיהָ, 
זוֹהִי דְּגַנְיָה שֶלִי שֶפָּנֶיהָ יָפוּ 
כְּיָפְיָן שֶל מֵאָה שְנוֹתֶיהָ
 
 היו לילות 
מילים: יעקב אורלנדלחן: מרדכי זעירא

היו לילות, אני אותם זוכרת, 
אני אותם עד סוף ימי אשא, 
במשעולים בין דגניה לכינרת, 
עמדה עגלת חיי העמוסה. 

והוא ניגש: שמעי אלי, קטנטונת, 
אני בניתי בית לשבתך, 
את תרקמי בערב לי כותונת, 
אני אנהג ביום את עגלתך. 

הוא היה אז בהיר וגבוה כזמר, 
הוא נהג עגלות לשדה הרחב, 
ואני לו כותונת הייתי רוקמת, 
כותונת של תכלת עם פרח זהב. 

היו לילות, אני אותם זוכרת, 
והוא את העצים בגן העיד, 
את השבילים בין דגניה לכינרת, 
כי רק אותי ישמור לו לתמיד. 

היה הולך ושב אלי קודח, 
היה נושא דמותי ממול פניו, 
הגידו נא, היש בכם יודע 
אי אנה זה הלך לו ולא שב? 

אז הייתי בוכה, אז הייתי נדהמת, 
בשדות רחוקים עוד הלכתי אליו, 
אנוכי עוד נושאת כותנתו המרוקמת, 
כותונת של תכלת עם פרח זהב. 

היו לילות, אני אותם זוכרת, 
אני אותם עד סוף ימי אשא.
 
 שיר השיירה
מילים: עלי מוהרלחן: עממי יווני

בלשונות רבות מספור דיברנו 
וזה את זה כמעט בכלל שלא הכרנו 
ומקומות רבים מאוד עזבנו 
ורק מקום אחד רצינו ואהבנו 
ומקומות רבים מאוד עזבנו 
ואל הארץ, אל הארץ באנו. 

ונמשכת שיירה 
מן המאה שעברה 
רחוקים כבר היוצאים 
איכרים וחלוצים 
שעמלו עבדו בפרך 
בלי לראות את סוף הדרך 
ועכשיו עוברים אנחנו 
לא שקטנו ולא נחנו 
לא ימשיכו בלעדינו 
זוהי הרפתקת חיינו. 

מגטאות ומחנות הגחנו 
אל הביצות ואל הישימון הלכנו 
מקצות ערב, מרוסיה ופולניה 
הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה. 
מקצות ערב, מרוסיה ופולניה 
הדלקנו אור גם בדימונה גם בדגניה

ומכל הגלויות 
ועם כל הבעיות 
עם נוצר וארץ קמה 
ושפה אשר נרדמה 
שוב התחילה מתעוררת 
ומדברת ומדברת 
מסביב יהום הסער 
רב הקושי והצער 
אבל יש על מה לשמוח 
יש עוד אומץ, יש עוד כח. 

איך ישראל צומחת מסביבנו 
היא חזקה יותר מכל חסרונותינו 
וגם הנגב עוד יהיה פורח 
ועוד נדאג שהזקן יהיה שמח. 
וגם הנגב עוד יהיה פורח 
ועוד נדאג שהזקן יהיה שמח. 

ומכל הגלויות 
ועם כל הבעיות 
מסביב יהום הסער 
רב הקושי והצער 
אבל יש על מה לשמח 
יש עוד אומץ, יש עוד כח. 
ונמשכת שירה 
מן המאה שעברה 
רחוקים כבר היוצאים 
אכרים וחלוצים 
שעמלו עבדו בפרך 
בלי לראות את סוף הדרך 
ועכשיו עוברים אנחנו 
לא שקטנו ולא נחנו 
לא ימשיכו בלעדינו 
זוהי הרפתקת חיינו.
 
 דגניה  
מילים: עמוס אטינגרלחן: משה וילנסקי
 
האיכרים מיבניאל ומכנרת 
טפחו על כרס, צחקו מתוך שנתם 
כשהם ראו איך חבורה מבני הכרת 
של נערים, עם הבאת פנים חיוורת 
עומדים לנטוע באום ג'וני את ביתם 
אבל ברץ החליט כי זה המקום 
מאז עומדת שמה דגניה עד היום 

היא כבר בת חמישים 
אך צעירה עדיין, 
ובחצר בדגניה רוח שר 
היא רק בת חמישים 
נכונו לה אלפיים 
עדים גלי הים והתמר 

על גדות ירדן מכאן הלך גורדון והשמיע 
תורה על דת העבודה החשובה 
מן התורה הזאת כל איש יום יום הזיע 
אבל עם ליל תורה אחרת כאן הופיעה 
על חוף ירדן פרחה תורת האהבה 
לשעות הערב כאן כל איש צעיר ייחל 
וכל השאר כתוב בכל שירי רחל 

היא כבר בת חמישים... 

לפספוסים שבמוסד מורה הסבירה 
לדגניה אם כל הקבוצות מלאו יובל 
את התמרים והירדן שקיעה הותירה, 
מן הגדר שורת פנסים האירה, 
אבל פספוס אחד מצביע ושואל 
אם היא האם היא בת חמישים שנה 
אמרי לי מורתי כיצד היא לא זקנה 

היא כבר בת חמישים... 
 
 
 
 
 
 

[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר|ניהול אתר|
אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2017 (c)